ג‘.

נוּ, לִנְשׁוֹם אֲוִיר.
לִנְשׁוֹם, נוּ   עַכְשָׁיו אֲנִי נוֹשֶׁמֶת (

לִשְׁאוֹף אוֹתוֹ שִׁכּוֹר מַסְטּוּל מַזִּיעַ נוֹטֵף
מִכְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית טִפַּת דָּם
הִזְהַרְתִּי שֶׁאֲנִי שׂוֹרֶטֶת, בַּחֲטָף
/
לִנְשׁוֹף אוֹתוֹ עָנֹג מְרוֹקֵן הִרְהוּרֵי בּוּשָה
בְּרִפְרוּף עַל כְּתֵפִי הַשְּׂמָאלִית
הִזְהַרְתִּי שֶׁאֲנִי מִתְמוֹטֶטֶת, לְאַט)

פָּנַי טוֹבְעוֹת בְּגוּשׁ הַחֶמְאָה הָעֲנָק שֶׁהִשְׁאַרְתְּ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן הַדְּרוֹמִי
בְּשׁוּלֵי מִטְבָּח מַבְהִיק מִנִּקְיוֹן אָבִיב עָקָר אֲנִי פּוֹעֶרֶת
צִדְפַּת שְׂפָתַי תּוֹחֶבֶת לָשׁוֹן מְחֻסְפֶּסֶת וּכְמֵהָה
לְתוֹךְ הַחֲבִילָה הַשַּׁמְנוּנִית ”זֶה מַגְעִיל כַּמָּה שֶׁזֶּה מְעַנֵּג“ אֲנִי מְהַרְהֶרֶת
יוֹצֵאת וּמַשְׁאִירָה אַחֲרַי שֹׁבֶל חֶלְזוֹנִי חֲלַקְלַק

קַר בַּבֹּקֶר וְהִיא פּוֹסַעַת עֲטוּפָה
בְּשִׁכְמִיַּת צֶמֶר בְּהִירָה עִם כּוֹבַע מִצְנֶפֶת
עַל רֹאשָׁהּ רַעְמַת שְׂעָרָהּ סְתוּרָה מְנַסָּה לִפְרוֹץ
לַחֲמוֹק אֶל טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַמּוֹרִידוֹת
מָסָךְ רָטוֹב עַל גַּבָּהּ הַמְּקֻמָּר לְזִנּוּק
מֵעֵבֶר לִשְׁלוּלִית עֲנָק
מֵעֵבֶר לְפִנַּת הָרְחוֹב וּלְעֵינָיו הַצּוֹפוֹת בָּהּ
כָּעֵת     צִלָּהּ גָּדֵל מִכְּפִי מִדּוֹתֶיהָ