על שירה פוליטית ישראל שנות 2000+

[1]
בכתב העת ’מטעם‘ הופיע תרגום של ט.ס. אליוט. אני חוזר – ב‘מטעם‘, כתב עת רבעוני ישראלי המגדיר את עצמו כ“כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית“, הופיע תרגום של שמעון זנדבנק לט.ס. אליוט. ושוב – ב‘מטעם 10‘, בעל תת הכותרת ”40 שנה“ (לכיבוש) הופיע תרגום של שמעון זנדבנק ל“שיר האהבה של ג‘. אלפרד פרופרוק“.
הידד! הידד לאליוט הימני, השמרן, ששירו פורסם בכתב עת שמאלני, בכתב העת השמאלני שיוצא כיום לאור; המשורר הגדול של המאה ה-20, המודרניסט שהיה רדיקלי בשנות העשרים של המאה העשרים עדיין מתפרסם בכתב עת רדיקלי, שאולי כל הרדיקליות בו היא למעשה שמאלנות.
אני מנסה להמנע מלעסוק בתרגום עצמו. זנדבנק הוא מגדולי המתרגמים (תרגומיו לרילקה וצלאן הם חובה בכל ספרייה שבעליה רוצה להגדיר את עצמו אינטלקטואל), וללא ספק תרגום זה טוב מזה של אסתר כספי, ובכלל מדובר במלאכה רבת אומץ לנסות לתרגם את פיסת השירה המבריקה הזו; ואם ניגש לכך מישהו, וודאי שזנדבנק, הדבר ראוי לפרסום בכל מקום – לו היה זה כתב עת לעיצוב הבית, בטאון אגודת הסופרים או עמוד ראשי בעיתון ערב; חשוב לפרסם את זה. גם כשזה נוגד את כותרות הגליון וכתב העת. נצחון איכות על הפוליטיזציה של השירה, גם בכך אמירה. הידד למטעם.

[2]
אינני מכיר את ערן צלגוב, אבל אני רוצה להודות לו על פיענוח היסוד הבעייתי בשירה הפוליטית בישראל של ראשית המאה ה-21. בגליונו הראשון של כתב העת ’דקה‘, שבו פנינים אחדות, מופיע מעין פסטיש – לא פסטיש אלא מחווה – לא מחווה אלא קריוקי – קריוקי ובכן – של ”אמריקה“ לאלן גינסברג, על ישראל שנת ?200. צלגוב, שלהבנתי (משולי כתב העת) נמצא מרבית זמנו בנכר, באוניברסיטה יוקרתית בארצות הברית, בה הוא עוסק בחקר הספרות, מחבר משפטים משעשעים, ציניים ונוגעים, ברוח התקופה, כפי שגינסברג עשה אי שם בברקלי של שנות החמישים. יש בזה מעין סטנד-אפ מודרני אינטליגנטי, ואינני מתבטא כך משום זלזול בשיר, בצלגוב או בסטנד-אפ, אלא משום עמדת המוצא; עמדת המוצא שהיא בעצם ראשיתה ואחריתה של מרבית השירה הפוליטית בישראל כעת, שהרי מכיר הוא את ”אמריקה“, אבל בסטייה מודעת מסיים את הקריוקי הביקורתי שלו ב“כי בחילה יש לי ממקודם“. איפה, איפה גינסברג שֶׁמּטֵה את שִׁכְמוֹ הקווירית אל הגלגל? הביקורת הביטניקית לא התכוונה לשבור את אמריקה אלא לצבוע את פסי האדום-לבן בדגל בצבעי הקשת. עיקר השירה הפוליטית העברית כיום באה להקיא, להכפיש, לשבֵּר, להרוס ולהחריב את כל מעללי הארץ, ממשלתה תושביה ואנשיה, שחיים כאן שלא בדין ושלא בשלווה לבנטינית; שירה שנמנעת לצבוע דבר ביופי אחר, ודומה שנעלמה ממנה האהבה.

[3]
משוררים – הטו שכם קווירית אל הגלגל!