השכם בבוקר מישהו דוחק אותי לקום, בגירגור רחשני, להתקרטע אל הרחוב ולהתגלגל. אחד רוכב אותי בין סמטאות פרושות, אל תוך שדרות מרובבות פירות קטנים עגלגלים של מיץ ניגר-נמעך אל האספלט. יש שניים שרוכבים אותי באחורי, נאחזים בי לא ליפול כשאני שועטת בכבדות, מעמיסים אלי בשר בשר בשר. אני פוערת פה גדול ומערבלת את כל מה שמטילים אלי, נתח מדמם בכלוב נמר, אני שואגת מרוצה את הבליעה העמוקה. יש שמישהו מביט בי, זגוג עיניים, זגוג חלון, נזכר בחלומות דביקים מעופרים בטעם העבש של פיו. תמיד הם מקפצים ממני וחוזרים, תמיד תופסים או משליכים אף פעם לא ליטוף אף פעם לא מלה רכה. אני גוהרת אל הכביש חורקת את השובע המלא אותי להתפקע. בוקר בוקר אין לי מנוחה.
Tuesday, 26 בJune 2007 בשעה 18:10
הטקסט שלך תפס אותי בקרביים והִיפֶּךְ. תודה מאד על המבחילות העירונית (אם לכך הכוונה)- הייתי בל אביב מדי פעם בזמן האחרון וחשתי תחושת קושי האנושי לנשום ולהרגיש בטוחה בעיר שלא מפסיקה, רחובה על גלי זיהום וזימה. זו תחושה שקיבלתי ממך.
הערת ביקורתית כללית: יש פיתוח מוגזם ומיותר לאחר נגיעה בנושא מסוים. כלומר, במקרה הבא ”..יש שמישהו מביט בי, (והוא גם)זגוג עיניים, (וגם) זגוג חלון, נזכר בחלומות (שהם גם)דביקים מעופרים (גם)בטעם (שהוא גם) העבש (וגם שייך ל..) של פיו..“ אני לא מתכוונת להציע על מה מהמילים לוותר, אבל נראה לי שיש כאן משום תפסת מרובה לא תפסת מספיק. או תפסת פחות.
אני מקווה שזו ביקורת שמקובלת עליך ולא חודרנית מדי לטעמך. למרות, שלדעתי, זו הביקרות הכי טובה ש א נ י יכולה לתת.
Tuesday, 26 בJune 2007 בשעה 18:13
רכובה ולא רכובה, כמובן. ורק עכשיו שמתי לב שזו ממש לו חייבת להיות תל אביב. גם ברעננה אפשר להרגיש ככה. כלומר, זיפת.
Tuesday, 03 בMarch 2009 בשעה 21:05
מה קורה אנשיםם?
תקשיבוו משעמם לי ואני בת 3 אזז בא לך לשעשע אותי ?
אני ישמחח אם כן..
”הכל זה מלמעלה אז על תיבכי הלילה הכל זה לטובה אז על תיבכי ילדה“
Tuesday, 03 בMarch 2009 בשעה 21:06
מישהי רוצה להכיר?
אם כן ?
תפנו אליי…
0526848523
Tuesday, 10 בMarch 2009 בשעה 21:01
מישהו הכיר?